החתונה השניה שלי 1989
במעמד של אלמן ב 1989 יצאתי מהבית רק לעבודה. מיד החלפנו דירה ועברנו מקרית יובל לקרית משה. הודעתי לילדים שלאחר ה שבעה לא נתאבל יותר. טלוויזיה. חברים, בילויים רגיל. הילדים עברו תקופות קשות כי את הדסה שמרנו בבית יחד איתנו, לא הפקרנו אותה בבית חולים. הילדים היו עדים לכל מהרגע שהתיישבה על כיסא גלגלים ולאט לאט מצבה החמיר איבדה את הזיכרון ולא זיהתה אף אחד. אני זוכר את עמצי יורד לטייל עם הכלב ופשוט בוכה, הייתי חסר אונים, מה אעשה לבד, מה עם הילדים שמסתגרים כל הזמן בחדר כדי לא לראות את כל המראות. כל הזמן הזה היא טופלה בבית, אינפוזיה ,אמבטיות ,תרופות החזקתי אותה כל זמן שיכולנו לתת לה אינפוזיה ועד לרגע שלא ניתן היה לטפל בה בבית והועברה להוספים. החזיקה מעמד ללא הכרה שבועיים. הילדים היו עדים לכל התהליך, עברתי תקופה מאוד קשה והילדים עוד יותר. תמיד פעלתי לאחר התייעצות עם פסיכולוג צמוד והרופא הפרטי שלה שליווה אותה לכל אורך הדרך.ג
זה הזמן שקיבלתי את הפצצה- היו לי הרבה הזדמנויות לקלות ולא נקלט לי הסוד הגדול של הדסה.
חצי שנה יצאתי רק לעבודה וחזרתי הביתה לילדים . ערב אחד קיבלתי טלפון מאריה בר, חבר שהיה גם הבעלים באותה תקופה של הפיאנו בר במלון הילטון ירושלים שגער עלי :- תפסיק לשבת בבית תצא קצת, אני מחכה לך במועדון!
יצאתי לפגוש אותו, קיבל אותי בכבוד וישר הושיב אותי ליד שתי בחורות , אחת מהן הייתה רונית שאיתה אני נשוי מ1987 שנה לאחר פטירתה של דסי ועד היום. כולנו בילינו ביחד בירח דבש משותף.
האמת זו הייתה תקופה של שחרור, דמיינו ש 5 שנים היה תקוע לכם סלע גדול וכבד על הגס, הכול השתחרר. היינו חופשיים ללא תלות. אני קיבלתי מלאך משמיים שירד אלי בזמן ובעיתוי הנכון.
היא אהבה את הילדים והמשכנו את החיים, מצב כזה לא שיערתי שיקרה בחלומות הכי ורודים שלי. יש כאן ללא ספק אצבע אלוהים.
ענבל ואיתי בירח דבש שלנו
ענבלי היום מנהלת אומנותית של תיאטרון הילדים הישראלי. כותבת,במאים ומשחקת.
לענבל בן זוג ושלושה ילדים
ענבל ואיתי בירח הדבש.שלנו איתי כבר 10 שנים בחו”ל עם אשה ושלושה ילדים
1995
