טעימה מהילדות
תאור מצומצם לפני שכתוב ועריכה
כשהורי נפטרו
אני לא זוכר צער או געגוע, לא הרגשתי שהפסדתי משהו ולא הבנתי את המשמעות שהורי נפטרו. החיסרון של אבא ואמא בא בגיל יותר מבוגר דווקא בארץ הרגשתי את הבדידות.
גדלתי במנזר
החינוך במנזר היה קשוח עם מגבלות של סדר יום ומשמעת. אני לא זוכר את עצמי צוחק. כנראה שהתנהגתי למופת כי אני לא זוכר שום עונש שקיבלתי במנזר יש ילדים שקיבלו מלקות . לבשנו בגדים שקיבלנו ,לא בגדים שלנו. לא היה לנו ארון או חדר רק מיטה אחת מתון שורות של מיטות. לא היה לי קשר עם אף נזיר או נזירה אף אחד לא התעניין בי אישית או פינק אותי הייתי אחד מתוך עשרות ילדים שהעבירו את היום בחדר לימוד, בחדר האוכל בכנסיה או במיטה. היו לנו 2 ארוחות ביום בזמן האוכל אסור לדבר ,לא יודע מה אכלתי. לא ידעתי מה זה משחק. את הכנסייה הכי אהבתי כי היו שירים. ממקום למקום הלכנו בשורות בסדר מופתי . כל הזיכרונות האלה הם בגיל שבע או שמונה כילד קטן הכול מטושטש לי. בפעולה משפטית.
המעבר לבית סבתא
סבתא שלי חיפשה אותי בכל התקופה שהעלימו אותי הבנתי שהיא נעזרה בכמה חברים מהעדה היהודית. על בתי משפט לא סיפרו לי אבל חיפשו בבתי יתומים במוסדות לילדים עד שהגיעו למנזרים. אני מניח שכדי לשחרר אותי היה צורך אני לא זוכר את המעמד של המעבר מהמנזר לבית סבתי כנראה שאיבדתי כל רגישות ו אכפתיות אני יודע שסבתא שלי מאוד אהבה אותי ודאגה לי אבל אם אני חושב היום אחורה היה מעצור ברצונות שלה בדרך שהיא חשבה לחנך אותי והאדם הנוסף שהתגוררנו אתו או ליתר דיוק אצלו – שהתברר לי בשנים האחרונות שהוא היה המאהב שלה. אדם ענק ממדים ושמן מאוד. הוא מכל דבר כעס וכשזה קרה כל הבית רעד. הוא היה עורך דין קשוח ,המשרד שלו היה בבית אמנם בית ענק סלון בגודל של כ 120 מטר וששה חדרים גדולים. הזמנים הטובים ביותר היו כשהוא לא היה בבית .
נסיון של סבתא לחנך
זוכר את סבתא משחקת איתי בכדור עשוי מגרביים היינו משחקים במחבואים משחקים שלא יכולנו לשחק כשהוא היה בבית. יצאנו מדי פעם לבית קפה “גרופי” בית הקפה שהיה המפורסם והמקובל ביותר בקהיר. המקום האהוב עלי ביותר שביליתי איתה זה היה בקולנוע בבית לא היה לי מה לעשות, לא היו לי משחקים פרט למשחק שח שהיה בתוך קופסת עץ מלבנית. לא שחקתי שח הפכתי אותו לתיאטרון מלא קהל. הלוח היה האולם וכסאות הכלים היו הקהל והקופסא הייתה הבמה… אהבתי את המשחק היחיד שהיה לי. היו לי עוד עיסוקים כמו להפריע לעוזרת ולהבהיל את סבתא שלי. גרנו בקומה חמישית והחלון שהיה במשרדו של עו”ד לאון קוריאל היה מקור להתפרקות , חמש קומות מתחת היה בית קפה עמוס במבלים ונרגילות מקור לשעשוע, השתמשתי בכל דבר שניתן היה לזרוק מטה פעם ביצים , מים , אפילו אבטיח בשלמותו שכל הבית והעוזרת חיפשו במשך יומיים.
מעקב והשגחה
בחדר השינה שלי הייתה מרפסת, מרפסת ההשגחה זו המרפסת שסבתא שלי הייתה יוצאת אליה בכל בוקר כדי לראות שעליתי בבטחה לאוטובוס של בית הספר בתחנה שהייתה מעבר לכיכר בכביש ממול. לא אהבתי ללכת לבית הספר, למדתי בבית הספר הצרפתי אליאנס שנחשב לבית הספר בין הטובים ביותר אבל זה לא ממש עניין אותי, כשהייתי הולך זה לרוב כדי להחליף ספר בספריה, אל תבינו אותי לא נכון אלה לא היו ספרים רגילים אלה ספרי קומיקס בצרפתית של טין-טין. לא הכנתי אף פעם שיעורים – בבית כשכסבתא שלי התעקשה עשיתי כאילו. ואם הגעתי לבית הספר בלי שיעורים קיבלתי מלקות בכף היד.
תרגיל בריחה
לא אהבתי וגם פחדתי ללכת ומצאתי דרך להתחמק. אני נפרד בבוקר מסבתא שלי והולך לכוון התחנה והיא יוצאת למרפסת ההשגחה. רואה אותי מחכה לאוטובוס וכשהוא מגיע הוא מסתיר אותי, ברגע זה אני ממהר להיכנס לכניסה של הבניין וכשהאוטובוס ממשיך בדרכו היא לא רואה אותי ומשוכנעת שאני בדרכי לבית הספר. לפני שאני יוצא לדרכי אני מציץ ומוודא שהיא נכנסה לבית וכאן מתחיל היום שלי.
יום כיף במקום בית ספר
בבית היית סלסלת קש עם כסף על שולחנו של לאון שהייתה חלק ממקור ההוצאות שלי. אני יוצא לדרכי בדרך קבועה ופוגש רוכלים שנהייתי מוכר להם מחייכים לי ומברכים אותי ואני בדרכי לבית הקולנוע המציג הצגות יומיות 2 סרטים ללא הפסקה. הייתי יושב בכיסא שהיו רחוק מאנשים זאת לאחר מקרה שאחד המבקרים שם לי יד על הברך למרות שלא הבנתי את המשמעות מיד קמתי והתרחקתי.
פלפל חריף
כשהייתי קטן כססתי ציפורניים , כדי למנוע ממני לעשות זאת היו מורחים לי פלפל חריף על הציפורנים, אהבתי וזה לא מנע ממני את המשך הפעולה כך שאחרי הסרט קרוב לבית מכרו כריכים עם נקניק מיוחד שמאוד אהבתי עם הרבה פלפל חריף אכלתי וחזרתי הביתה. אכלתי רק כשהיה לי מספיק כסף וזה הקל עלי במקרה שסבתא קיבלה הודעה מבית הספר כי אז הגיע העונש הקלסי – הנחת צלחת אוכל על השולחן ונאסר עלי לאכול ממונה, רק בשלב מסוים כשלבה התמלא רחמים הייתה נעלמת מאזור השולחן כדי לאפשר לי לקחת כמה ביסים. אפילו כלב לא מאלפים בדרך זו.
ילד ללא צעצוע
יום אחד כנראה הגזמתי והלכתי לקנות צעצוע והבאתי אותו הביתה וכאן הייתה רעידת אדמה, חקירות מאין? ,איך? לא גיליתי שזה כסף מהסלסלה ואמרתי שמישהו קנה לי. מי? לא יודע למה? לא יודע בסופו של דבר לקחו את הצעצוע והחזירו אותו לחנות. למה לא יכלו להשאיר לי אותו או לפחות לחשוב על שאני ילד ללא צעצוע אחד.. זה בכלל לא הדליק להם מנורה אדומה. מעולם לא ביקשתי שיקנו לי משהו, לא היו לי חברים יום אחד הלכנו לבקר משפחה עם ילדים שלא הכרתי והיו להם המון צעצועים ביציאה לקחתי כמה פריטים קטנים ושמתי בכיס וכשהגענו הביתה הוצאתי את הפריטים והנחתי אותם על השולחן בגלוי ושוב מה זה? למה? כמובן שהחרימה לי הכול ואמרה שתחזיר אבל גם זה לא עזר לה להבין שאני עדיין ילד.
שד בבית
מעללי לא פסקו, בריחה מהבית כשלאון היה בבית, בריחה מבית הספר, ביטול המושבים בבית הקפה המועדים לפורענות . לסבתא שלי הייתי קורא ממה ולי בילדותי קראו דידי, היו בקהיר בבית קולנוע מסוים הצגות לנשים בלבד והיו עורכים להם הגרלות וכיבוד. יום אחד החלטתי ללכת אחריה, נכנסתי לקולנוע בטענה שסבתא שלי כאן ואני צריך אותה דחוף כי אין לי מפתח לבית, כמובן התיישבת על כיסא פנוי ובהפסקה התקיימה הגרלה וממה זכתה במכונת כביסה. עזבתי את בית הקולנוע וחזרתי הביתה. ממה חוזרת הביתה ואני עורך עבורה קבלת פנים עם חיוך ממזרי ואומר לה:- זכית במכונת כביסה! היא קיבלה הלם, חשבה שהשתלת עלי שד ועם שתי הידיים שלה נתנה לעצמה סטירות כשהיא צועקת בהיסטריה “עלה בכתי… עלה בכתי!!! המשך יבוא
תמונת מחזור בגיל 11
תמונת מחזור בקלג הצרפתי בדהר במצריים.
בקושי למדתי וטוןב שצילמו אותי בתמונת המחזור.
אני הראשון מצד שמאל בשורה העליונה מסומן ב X קטן.